<h1>התרומה סימן רכ"ב</h1>
<h2>דף יט.</h2>
ואין משלחין אגרות ביד עכו"ם מע"ש אלא אם כן קצץ לו דמים דאז עכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד אבל לא קצץ אסור באגרת ישראל דוקא שכתב ידו של ישראל נושא וניכר מעשה ישראל ויאמרו בשבת נתן לו להוליך ועבר משום אמיר' לעכו"ם שבות כמו כלים לנכרי מע"ש שאסור העכו"ם לתקנן בבית ישראל משום דמינכר טובא כן כתב ישראל מינכר ואפ"ה קצץ מותר. אע"פ שכלים של עכו"ם אסור לתקנן בבית ישראל אפילו קצץ. וכן הא דתנן (קכ"ב) נכרי שהדליק את הנר אם בשביל ישראל לא ישתמש ישראל לאורו. או אם עשה האש אפי' קצץ אסור. או עבדו ושפחתו השכורים אלא אסור כיון שגוף הישראל נהנה מגוף המלאכה מן הנר ומן האש. ולא דמי לאגרות שאין גוף הישראל נהנה מגוף ההוצאה וההולכה. אבל מותר הישראל להניח לעשות מלאכה לעבדו ולשפחתו כשהמלאכה שלהם ולא של ישראל ולא עבד משום למען ינוח עבדך. ולא בעבד כנעני שישנו בן מצות כדאמרי' פרק ארבעה מחוסרי כפרה (ט') עבד ואמה עושין מלאכה בשבת כישראל בחול דברי ר' שמעון ופסיק הלכה כמותו. וגם משמע מהתם דוקא לעצמן אבל לצורך ישראל לא אע"פ שקצץ. כיון שגוף של ישראל נהנה מגוף של מלאכה.
